לקחי ביניים של המלחמה בעזה

ישראל זקוקה לצבא גדול יותר להגן על גבולה ולהלחם בשתי חזיתות בו זמנית. היא חיבת לצמצם תלותה בנשק ותחמושת מארה”ב. הסכמי אברהם מחזיקים מעמד ובסוגיה האיראנית ישראל היא לבד.

המלחמה בחמאס לא הסתיימה, אבל לקחים ראשוניים נראים באופן ברור מאוד.

ארה”ב מפגינה תמיכה רבה בהבסת חמאס, מה שמעצים את מעמדה של ישראל כבעלת ברית אמריקאית מוערכת. עם זאת, חלק מהמניעים האמריקאים פחות נוחים. תמיכת הממשל של ביידן מבוססת על אובססיה לנוסחת שתי המדינות, המחייבת חיסול החמאס בעזה והעברת הרצועה לרשות הפלסטינית (הרש”פ), המקרטעת והמושחתת. יתרה מכך, החיבוק האמריקני הבעייתי מיועד לרסן את ישראל מלתקוף שליחים איראניים, מעשה שעלול להוביל להסלמה אזורית – דבר שחרדים מפניו בוושינגטון. זהו המניע העיקרי להופעת נושאות מטוסים באזור.

ארה”ב מסרבת להצביע על הכתובת העיקרית לתוקפנות החמאס, החיזבאללה והחות’ים נגד ישראל – איראן. למרבה הצער, וושינגטון עדיין מעוניינת להגיע להסכמות גרעיניות עם איראן. מאותה סיבה היא לחצה על סעודיה להפסיק להילחם בחות’ים, ואף הזהירה את ישראל שלא לנקוט פעולה חד-צדדית להגנה על חופש השיט במיצרי באב אל-מנדב. לא ברור איך ינהג הכוח הימי הבינלאומי בהנהגת ארה”ב נגד האיום החות’י. עד כה העדיפה וושינגטון לנקוט גישה הגנתית.

המלחמה הוכיחה גם שנוסחת שתי המדינות היא עדיין התגובה הפבלובית של הקהילה הבינלאומית לסכסוך הישראלי-פלסטיני. זאת אף על פי שהמלחמה מראה בבירור שהפלסטינים אינם מסוגלים להפוך לשכנים טובים – אפילו לא בדור הבא. הרש”פ סירבה לגנות את מעשי הזוועה של חמאס, ואף קראה לחמאס להצטרף כשותף זוטר לרש”פ בשלטון על הפלסטינים. שנאת הפלסטינים כלפי ישראל הגיעה לרמות מדהימות. בקרב הפלסטינים, סקר מספטמבר 2023 הראה ששני שלישים מהפלסטינים מאמינים שישראל לא תחגוג מאה שנה להקמתה, והרוב מאמין שיוכלו בעתיד הקרוב להחזיר את כל פלסטין לידיהם ושהפליטים יחזרו לביתם.

סקרים שנערכו לאחר ה-7 באוקטובר מעידים על תמיכה עצומה (כ-80%) במתקפה הברברית של חמאס. יתרה מכך, חמאס מושרש היטב בחברה הפלסטינית. הוא הקים גני ילדים, בתי ספר, שירותים סוציאליים ומסגדים, כדי להבטיח שהמסרים שלו נופלים על אוזניים פלסטיניות כרויות. הגל האנטישמי הגואה במדינות המערב מחזק ונותן גושפנקא לעוינות התהומית הפלסטינית כלפי ישראל. אכן, חלקים רבים בעולם מסרבים לראות את העובדות הלא-נעימות העלולות להפריך את הנוסחה הרווחת.

גם תסמונת היען העולמית הנוגעת להתקדמות הגרעינית של איראן אינה נסדקת. למרות הדו”ח המדאיג של סבא”א בנובמבר על התקדמות נוספת ביכולות הפריצה של איראן אל הפצצה כתוצאה מהצמיחה המתמשכת של מלאי אורניום מועשר, נראה שארה”ב ממשיכה בהתעלמותה מהעובדות הלא-נוחות. יתרה מכך, בהמשך לאסטרטגיה של איראן להפחתת השקיפות בתוכניות הגרעין שלה, ביטלה טהרן את מינוים של פקחים בעלי ניסיון בטכנולוגיית העשרה, ומגבילה את הניסיונות לבדוק את תוכניות הגרעין שלה. זה לא עורר שום תגובה מערבית. ישראל, שעסוקה במלחמתה בחמאס, נראית כנחושה פחות למנוע מאיראן נשק גרעיני.

בצד החיובי, נראה שהסכמי אברהם התגברו על מבחן קשה. מרוקו, איחוד האמירויות ובחריין שמרו על יחסיהן הדיפלומטיים עם ישראל, ואפילו סעודיה אותתה על כוונתה להמשיך בתהליך הנורמליזציה. באופן דומה, מצרים וירדן משתפות פעולה עם ישראל במתן סיוע הומניטרי לפלסטינים בעזה. כל המדינות הערביות הללו מתענגות על העובדה שישראל עושה את העבודה המלוכלכת להנחית מכה קשה על השלוחה הפלסטינית של האחים המוסלמים.

ישראל זקוקה לניצחון מכריע מהיר על חמאס, בעיקר כדי להחזיר את ההרתעה האבודה. היא אינה יכולה לשרוד במזרח התיכון אם לא חוששים ממנה. פחד הוא המטבע הפוליטי הטוב ביותר באזור זה. בנוסף, ישראל צריכה לעמוד בכמה אתגרים מיידיים.

ירושלים אינה יכולה לשנות את האופי הא-סימטרי של יחסיה עם וושינגטון, אשר תמיד תפעל בהתאם לאינטרסים הנראים לה. עם זאת, הכרחי לצמצם את התלות בארה”ב באספקת תחמושת ונשק. זו בעיקר סוגיה כספית – הקצאת מספיק שקלים עבור כושר אחסון רב יותר, וגם השקעות נוספות במו”פ. התעשיות הצבאיות של ישראל זקוקות כנראה לפיצוי עבור מעבר מהיר למצב חירום כדי לספק לצה”ל את הדרוש לו. המטרה אינה לשחרר את ישראל מהסתמכות על ארה”ב, אלא להגדיל את חופש הפעולה של ישראל לתקופות ארוכות יותר במצבי חירום.

אכן, ישראל צריכה להקצות סכומי כסף גדולים בהרבה לתקציב הביטחון שלה. היא זקוקה לצבא קבע גדול יותר שיוכל להגן טוב יותר על גבולות ישראל, וצבא חזק יותר המסוגל להילחם לפחות בשתי חזיתות בו בזמן. יש להפוך את המגמה לקיצור שירות החובה, ויש להגדיל את מאגר המתגייסים.

הצטרפותו של החיזבאללה למערכה הייתה יכולה להיות הזדמנות להביס שליח איראני נוסף, שלא נוצלה בגלל מחסור בכוח צבאי זמין הולם. בעתיד, אסור להחמיץ הזדמנות למכת מנע. חיזוק ההרתעה דורש תחזוקה, ושימוש בכוח הוא אחד האמצעים לעשות זאת.

איראן גרעינית היא בעיה ביטחונית שהקהילייה הבינלאומית, ובעיקר ארה”ב, מסרבת להתמודד איתו. מול איום קיומי זה ישראל עומדת לבד. תמים לחשוב שללא תקיפה צבאית ישראלית האתגר הזה ייעלם. ישראל צריכה להתעשת ולהתכונן לשים קץ לאיום הגרעיני באיראן.

להתמודדות עם האתגר הפלסטיני נדרשת סבלנות, כי הסכסוך לא ייפתר בזמן הקרוב. אין סיכוי שהתנועה הלאומית הפלסטינית תתפתח לרשות פלסטינית “מתוקנת” כפי שהאמריקאים חולמים. הישות הפלסטינית תוסיף להוות סיכון ביטחוני שולי כל עוד ישראל נחושה לכסח את הדשא בתדירות הנדרשת.

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר